"אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל" (תלמוד בבלי, מסכת יבמות)

"אם אי אפשר לתקוע בשופר כשר לגאולה באים אויבי ישראל ומזכירים לנו את יעודנו. הם מתריעים ומרעישים באוזננו ואינם נותנים לנו מנוח. עמלק, היטלר וכו' מעוררים אותנו לגאולה. לאומיות זאת של השוט, של "צרת היהודים", גם בה יש מן הגאולה. הצרות מסביב מעוררות אותנו ומלכדות אותנו, "אולם על  שופר זה אין לברך". (הרא"ה קוק אורות, קלח) 

הראשון שפתח לי פתח נשימה לנושא היה ויקטור פרנקל (שאת ספרו – "אדם מחפש משמעות" אני נוצרת אל לבי). כרגע זוכרת שני משפטים שהם ציון דרך בתפיסת המציאות שעוצרת, יותר מדויק פותחת את נשמתי. 

אושוויץ, לבד,  אשתו נלקחה, מחליט שהדרך היחידה שתעזור לו להחזיק מעמד היא לחשוב עליה באהבה כל הזמן גם אם אולי היא כבר איננה. את האהבה הזאת איש לא יוכל לקחת. המשפט המסכם את הספר "היא אותה הרגשה נפלאה, לאחר כל הסבל שנפל בחלקי שוב אין עלי מורא זולת מורא האלוהים" תפיסת המציאות היא ההזדמנות היחידה הניתנת לאדם. האפשרות לבחירה חופשית גם כשהוא נמצא במקום הכי נמוך בעולם.

תורת הגזע ופרופסור מאצקה/יצחק ארמון יסעור – במרץ 1938 כבשו הנאצים את אוסטריה וצרפו אותה אל הרייך השלישי של היטלר. רוב האוסטרים קבלו אותם בידיים פתוחות. המחתרת הנאצית הכינה מראש את ממלאי המשרות, כך שבבית הספר שלי, הגימנסיה של הפרופסור על שם אלברט, היה מנהל נאצי כבר למחרת הכיבוש. הפרופסור למתמטיקה שהיה ידוע כסוציאל דמוקרטי פוטר מבית הספר. מבין הפרופסורים נשארו פרופסור מאצקה, שלימד גרמנית. הוא היה איש נמוך קומה, קרח ושנוא על התלמידים. בכיתתי כל התלמידים היו יהודים.  כבר בשיעור הראשון אחרי הכיבוש הבהיר מאצקה את שנאתו ליהודים והחל מעליב אותם ברבים. יש שיקראו לזה אנטישמיות מודרנית מדעית ויש כלאו שיקראו לזה אנטישמיות מסורתית.

טיכסנו עצה כדי להתגונן מול השנאה הזאת. הייתי מנהיג הכיתה וחברים קיבלו בדרך כלל את כל הצעותי. מצאנו את ספר טלפונים ואת מספר הטלפון של הפרופסור בתא הטלפון הציבורי. התקשרנו אל ביתו והישגנו את אשתו, השיחה התנהלה ככה: "פראו פרופסור מאצקה?" "כן מי זה?" "הייל היטלר, זה מנהל משרד הגזע הטהור ברחוב דיטריך 6" "מה אתה רוצה?" "הר פרופסור מאצקה חייב לסור למשרדנו מחר ב-10 עם תעודות כל הסבים שלו" "צר לנו להודיעך, אך התגלתה אי בהירות בקשר לסבתא אחת שלו יתכן שהיא ממוצא יהודי" "לא יתכן, אני לא מאמינה!" "אלה הדברים, נפגש מחר ב10:00- לברר את העניין הייל היטלר!"

למחרת בשעה 10:00 הופיע מנהל בית הספר בכיתה שבה היה אמור להיות שיעור של מאצקה –  זאת הייתה נקמתנו במשמיץ עמנו.