התקף חרדה בשידור חי

אני חרדתית, מודה. הבעיה היא שאני עושה את כל מה שאסור לי. משחקת עם התרופות, משחקת עם החרדה שלי, כמו עם כלי עבודה יום יומי העוזר לי להימנע מאסונות. פענחתי משהו משמעותי בקשר לחרדה שיכול לעזור לאנשים כמוני, אילו רק יבינו את הכוונה שלי. נגיד שקרה משהו מטריד. מיד לאחר שהאירוע קרה, מתחילה אצלי שרשרת תגובות שמובילות להתקף חרדה. אם לא אשים לב שזה התחיל, אז ההתקף יתעצם ויגיע לממדים בלתי נשלטים ולא אוכל לצאת מזה ללא התרופות. כך נוצר מעגל קסמים בו החרדה שלי מגבירה את עצמה. החלטתי להתמודד עם המפלצת הזו לבד. אני מוכרחה שלא לחשוש מזה שאני חווה לחץ נפשי. צריכה לנסות לשלוט בהתקף ולנרמל אותו בטרם עת. 

אתמול בלילה עברתי התקף. השעה הייתה ארבע בבוקר, זיעה קרה עטפה אותי וקמתי בבהלה מהמיטה. הבית היה חשוך, נמלאתי בהכרה שמחלה אנושה אופפת אותי וימי ספורים. אני בדרך למות. ניגשתי מיד לאינטרנט לחפש את הסממנים שלי. מחנק בגרון, פה יבש, זיעה קרה, דפיקות לב, התכווצות שרירים, תחושות של חולשה ובעיקר תחושת ציפייה מוזרה ומפחידה. פרופסור אינטרנט קבע כי מדובר בהתקף חרדה. זה לא הפתיע אותי כי זו לא הפעם הראשונה שהוא אומר לי שזו לא מחלה סופנית אלא למעשה התקף חרדה, אך כמו תמיד הייתי משוכנעת לחלוטין שאני חווה התקף לב או איזה שהוא אירוע פיזי חמור אחר היות ופעימות הלב הפכו להיות מואצות. 

ניגשתי למגירה ולקחתי את כדור ההרגעה הקבוע שלי. צעדתי נמרצות אל עבר מתקן המים והנחתי כוס זכוכית כדי שאוכל לראות את הטיפות נקוות על דופן הזכוכית. פתאום צץ בי הבזק הבנה שאני שבויה בתוך אותה שרשרת תגובות קבועה שמובילה אותי אל תוך התקף חרדה. טיפות המים יוצרות בי שביל רטוב קבוע של פחדים. הן סימן. קיפלתי בכוח את האצבע המורה שרצתה ללכוד את טיפת המים הראשונה. השלכתי את כדור ההרגעה לפח. נכנסתי אל המקלחת, פשטתי את בגדי ונתתי למים הקרים לצנן את מחשבותיי. תחושת ריקנות התפשטה בי, החרדה החליפה את מקומה בעצבות. גם זה טוב, חשבתי לעצמי, וחזרתי לישון. לילה טוב.