עולם התעסוקה משתנה

"הפלאפל היה סגור ומסוגר"

באחד הימים בתקופת הסגר נתקעתי בעבודה בלי ארוחת צהריים וקפצתי ל'פרישופ'. הפלאפל היה סגור ומסוגר. ליד דוכן הסביח התגודדו שליחים ממונעים. מותר להזמין טייק אווי, אך לקנות פרונטלית נאסר. נאלצתי להסתפק בירקות מחנות טבע סמוכה. לפחות יצא בריא. מספר ימים לאחר מכן התירו איסוף עצמי ממסעדות, ותור ארוך ומפותל של אנשים עם מסכות צבעוניות במרווחי ביטחון השתרך לאורך המדרכה והגיע עד הקאמרי. חזיונות מוזרים שלא פיללנו להם הפכו לעניין שבשגרה.

מאז הופיעה הקורונה בחיינו, עולם התעסוקה עובר שינויים ותהפוכות. רבים מאיתנו מצאו עצמם בחל"ת ממושך, חלק נשארו ללא עבודה, או גרוע מזה, ללא עסק. ענפים שלמים הפכו באחת ללא רלוונטיים. מנגד, יש ענפים שהתעצמו, כמו ענף הסופרים. תחומים רבים נאלצו להתאים את עצמם למצב ולשנות קונספט: מסעדות שרוצות לשרוד הפכו לסוג של בתי אוכל למשלוחים, חנויות רבות עשו עליה לאונליין. 

המגמה הבולטת היא מעבר למדיות דיגיטליות. חברות שלמות עברו לעבודה מהבית. יש הופעות סטנדאפ בזום, אפשר לצפות בהרצאות ולהשתתף בפגישות מהמחשב הביתי או הטלפון הנייד בלי לצאת מהבית. יש אפילו טיולים מודרכים וירטואליים ברחבי הארץ. ויש גם מקרים הפוכים, כמו בלוגרית אוכל צעירה שהצליחה להרים עסק מצליח בשיא משבר הקורונה באינסטגרם, ועומדת לפתוח קונדיטוריה גדולה בדיזנגוף. יזמים זריזים עולים על הגל עם יוזמות שונות ומשונות.

מה יהיה בעתיד, איש לא יודע. סגר בחנוכה כן או לא, האם החיסון יהיה בטוח דיו ומתי, האם ניסע לדובאי או רק נתגלגל מחדר השינה לסלון. חוסר הודאות הוא הדבר הוודאי היחיד. יחד עם זאת, חשוב להבין שיש לנו יכולת להשפיע על מהלך המערכות הבאות. אם יש משהו שלמדנו מהמשבר הזה, הוא שלכל אחד ואחת מאיתנו יש השפעה על מה שקורה כאן. לבחירות שלנו יש השלכות. ההתנהלות של הציבור ומידת האחריות שלו משפיעה במישרין על קצב התפשטות נגיף הקורונה וכתוצאה מכך על מצב המשק ועל המצב של כולנו. אין לנו ברירה, חייבים לשנות כאן הרבה דברים. החיים של כולנו משתנים, אז בואו נבחר את הכיוון. נשאל את עצמנו איך אנחנו רוצים שיראו היחסים בינינו? במה ראוי לעסוק ועל מה הגיע הזמן לוותר? איזה עולם אנחנו רוצים להשאיר לילדינו?